מלחמת לבנון: האם היתה זו הטכנולוגיה שנכשלה 

את סיפור המלחמה הזה לא תקראו באף עיתון. סיפור זה נכתב על-פי עובדות שהתבררו במהלך המלחמה ואשר התפרסמו בכלי התקשורת השונים. למען הסדר הטוב, אציין שאין לי מקורות אשר יכולים לאשר את סיפורי, ואף לא שמעתי את הסיפור מאיש אשר יכול לאשר את סיפורי.

לפי חדשות 10,(http://news.walla.co.il/?w=/3850/958315)
יום לפני חטיפת החיילים ופרוץ המלחמה החיזבאללה פרץ למספר רשתות מחשבים פרטיות, ביניהן גם הרשת של צה"ל בצפון. ע"י פריצה למחשבים היה ניתן לעקוב אחר פעילות שוטפת של צה"ל, אולם חמור מכל - ניתן היה כנראה גם לגנוב את תוכניות צה"ל למלחמה וכניסת כוחותינו ללבנון. הרי לכולנו ברור שלצה"ל היו מספר תוכניות מגירה לפעולה שכזו.

פרסום כתבה זו יכולה לתת לנו תשובות רבות על אופן הליך הלחימה והתנהלותה. צה"ל הכין תוכניות רבות לתקיפה וכניסת הצבא ללבנון, ושמר אותם במחשבים. אך לאחר גילוי הפריצה למחשבים, התוכניות נגנזו ולא יכלו עוד לשמש את כוחותינו. שימוש בתוכניות אשר ידועות לאויב היה מעמיד את עמנו לקראת אסון גדול יותר.

לכן, פיקוד הצפון וצה"ל התחילו לעבוד על תוכנית חדשה לתקיפה. זמן הכנת התוכנית לקח כנראה כחודש ימים, ורק לאחר שהייתה מוכנה לאישור, הוצגה לידי ראש הממשלה אולמרט, כפי שציין במסיבת העיתונאים בבית הנשיא ב-8.8.2006: "בכל מה שקשור לפעולה צבאית - עד אתמול בבוקר לא הובאה בפניי שום תוכנית אופרטיבית להרחיב את התמונה מעבר לקווים שבהם נמצא צה"ל היום".

מעובדות אילו ניתן להסביר גם את תלונות המילואימניקים לבלבול עצום במתן פקודות וחוסר תכנון במהלך הלחימה. הרי הם התאמנו בעבר לפי התוכניות הישנות ולא לפי התוכנית החדשה. כמו כן, גם אותם המפקדים לא הכירו את פרטי התכנית החדשה לעומקה. לכן אולי אין זה נכון להאשים את חיילינו ואת צה"ל באי יכולת לחימה או באי סדר כפי שרבים מאשימים. ייתכן ויש להאשים את צה"ל ואת מפקדיו בהאשמה לא פחות חמורה - אי-שמירה על סודיות מבצעית, אי מתן דגש כפול ליכולת פריצה למחשבי הצבא על ידי גורמים זרים.

לכן, אולי ניתן לקרוא למלחמת לבנון השנייה - "מלחמת הטכנולוגיה שנכשלה".